<h1>סידור רבינו שלמה ב"ר שמשון מגרמייזא</h1>
<h2>דף ו.</h2>
מפי העמרמי, פיטום הקטורת של כל [ימות] השנה, שהם שס"ה ימים, והיו מקטירין בכל יום מנה, [כיצד] פרס, שהוא חצי מנה שחרית, ופרס ערבית. [שהם] שס"ה [מנים] (מנין) לשנה (ושס"ה ימים) [למנין שס"ה ימים שיש בשנה]. וחשבון מנים של סממני קטורת, עולין (לשס"ה) [לשס"ח]. ואותן ג' מנים היתירים, הם למלא חופניו של כהן גדול ביום הכיפורים, והמותר היו מצרפין לשנה אחרת. וכיצד הם (שס"ה) [שס"ח] מנים, צרי והציפורן וחלבנה ולבונה. מכל אחד שבעים, הרי מאתים ושמונים. מור קציעה שיבולת נרד וכרכום, מכל אחד י"ו, הרי ס"ד, תנם על ר"ף, הרי ג' מאות ומ"ד מנים. קושט שנים עשר, וקינמון ט', וקילופה ג' הרי כ"ד, תנם על ג' מאות ומ"ד הרי שס"ח. וכל אילו סממנים נפקי (לה) לן מהא דאמ' ר' יוחנן אחד עשר סממנין נאמרו לו למשה בסיני, ואמ' רב הונא מאי קרא קח לך סמים מיעוט סמים תרי, נטף ושחלת וחלבנה ג', הרי ה', סמים בתרא מרבה כי הני ה' סמנין אחריני הרי י', ולבונה זכה הרי י"א, ודרשינן להו בכלל ופרט [וכלל], סמים כלל, נטף ושחלת וחלבנה פרט, סמים חזר וכלל, מה הפרט מפורש קוטר ועולה וריחו נודף, אף כל הקוטר ועולה וריחו נודף, וקים להו דכל הני הכי איתנהו, דעל שם כן נקרא קטורת שמקטיר ועולה. צרי, הוא נטף דקרא, דעל שם שנוטף מן האילן כמו שרף נקרא נטף, כדאמר רבן שמעון הצרי הוא שרף מעצי הקטף. צפורן הוא שחלת, כתרגומו טופרא, ובלעז אגינלא. חלבנה גלבנה בלעז. ריחה רע ומנאה הכת' עם סממני קטורת, ללמד על פושעי ישראל שחפץ הקב"ה בתפילתם, דאמר ר' שמעון (מסורא) [חסידא] כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכת' עם סממני הקטורת. לבנה, [היא אינשינש בלע"ז ויש בה זכה קלירא בלע"ז. מור הוא מירא בלע"ז]. וקציעא הוא קדה כתרגומו, וקציעותא שקור' ריצא. שבלת נרד ספיקו בלעז, וכרכום קורשמ' בלעז, קושט כך שמו בכל לשון, קילופה בושם. בורית הוא שוון בלעז. כרשנא שם מקום. בורית של כרשנא. ושפין כמו יטחן ותרגומו ושף, [ושפין] בו את הציפורן כדמפורש לקמיה כדי שתהא הציפורן נאה (הכי) [וזכה], ויין קפריסין, שם מקום ויין הגדל שם הוא אדום ומשובח, ושורין בו את הציפורן אחר שפייתו בבורית כדי שתהא ריחה עזה. ואם אין לו יין קפריסין לשרות בו את הציפורן, מביא יין צלול לבן ישן, [חמר] חיור, [פי'] יין לבן [עתיק — ישן]. מלח סדומית, מימה של סדום והוא ים המלח. רובע הקב, משום על כל קרבנך תקריב מלח. מעלה עשן, עשב הוא ששמו כך, שממנו הקטורת מתמר ועולה כמקל. כפת הירדן, עשב הגד(ו)ל על הירדן, ויש אומרים כפת (הירדן) [הוורדין], לשון ורד. [ע"א מלשון רמא כופתא סכריה לירדנא בבבא בתרא [ע"ג ע"ב], והוא רעי של דג ששמו אורזילא, ויש לומר שריחו נודף]. דבש פסולה, משום [שנאמר] כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו, חסר סממניה חייב מיתה, כדכתי' ואל יבוא בכל עת אל הקודש [וגו'] ולא ימות כי בענן אראה וגו', כלומר, לא יבוא לקדש כי אם בענן הקטורת שלימה, [ו]לא ימות, הא אם יבוא בחסירות ימות. בורית כרשנא, חוזר ומפרש מה צורך היה הבורית והיין לקטורת והלא מי רגלים וכו', היו יפין לשוף בהן את הציפורין, אלא שאין מכניסין מי רגלים לעזרה, לתיקון הקטורת, מפני הכבוד, כבוד שכינה, שבקדש הייתה נעשת דכת' בה קודש היא קדש תהיה לכם, כל מעשיה לא [י]היו אלא בקדש, ובכל יום היה ראוי לאומרו, שהרי קטורת היה קרב בכל יום, אלא מישום ביטול העם ממלאכה אין אומ' אותו בכל יום, והאומרו לא הפסיד.
